הסוד שבתוכנו

למי מאתנו אין בכלל סודות?

מגיל צעיר ילדים נושאים עמם סודות שהם לא תמיד מגלים לאחרים. כילדים חלק מהשובבות הילדית לפעמים כרוכה בין השאר גם בלהסתיר דברים מחברים וממבוגרים במשפחה שלא רוצים שידעו. לפעמים מדובר במשהו שעשו וחוששים שיכעסו עליהם או יענישו אותם ולכן יעדיפו לשמור לעצמם. לפעמים לא יגלו כלל ולפעמים אחרי זמן יגלו כי יהיה להם קשה להסתיר את הסוד או שירגישו צורך לשתף משהוא קרוב. לרב יחושו הקלה אחרי ששיתפו אם לא ישפטו או יבוקרו יתר על המידה.
ד"ר ד. ויניקוט, פסיכואנליטיקאי בריטי ניסח זאת בצורה נפלאה: "זהו אושר להיות חבוי אך אסון לא להימצא".

סוגי סודות

לפעמים נשמור סודות שלתפיסתנו מגינים על משהוא אחר, לפעמים שמירתם מגינה עלינו, לפעמים מגינה על הדימוי שלנו או של האחר.





יש סודות שרלוונטיים לגילאים מסוימים. סודות שילדים לפעמים ישמרו מאחרים לרב יהיו שונים מסודות שלנו כמבוגרים, אבל לא תמיד. הצורך בהערכה וקבלה הוא צורך הקיים בכל גיל ולפעמים שמירת הסוד מאפשרת שמירה על תחושה של קבלה והערכה שחיונית לנו בכל גיל וכמעט בכל שלב בחיים.

יש סודות שלעתים נשמור אותם בגיל הילדות או הנעורים כי נרגיש שאם נגלה אותם ישפטו אותנו בחומרה בגינם, ובגיל מבוגר יותר יראו לנו כבעלי משמעות קטנה יותר ולכן נרגיש משוחררים מספיק כדי לחשוף אותם. לעומתם יש סודות שגם במרוצת השנים והשינויים לא נרגיש שמשמעותם פחתה ולכן נמשיך לשמור אותם באדיקות.

יש סודות שנושאים בחובם רמה גבוהה של בושה ואשמה ולכן הקושי לשתף בהם הוא גדול יותר. לפעמים יהיה מדובר בסוד לגבי אירוע שאנו חשים שקרה באשמתנו. תחושת האשמה יכולה להיות גם במקרים שאנו עשינו משהוא לאחר, או שמישהו עשה לנו ואנו חשים שלמרות שנעשה לנו זה קרה גם בגללנו.

כיצד אנו חיים עם סודות

אנשים רבים יכולים לחיות את כל חייהם עם סודות כמוסים ומשמעותיים עבורם שמעולם לא סיפרו לאיש (גם לא לפסיכולוג, לכומר או לרב).

בעבודתי במגזר הציבורי עשינו תרגיל באחד ממפגשי הצוות הטיפולי שהוקדש כולו לנושא של סודות. התברר שלכולנו, כל אנשי הטיפול יש סודות שלא סיפרנו לאיש. לחלק יש מספר קטן מאוד של סודות, ולחלק התברר יש עשרות סודות שהם נושאים עמם כל החיים בלי שום תכנון או כוונה אי פעם לספרם לאיש. הסיבות לשימור הסודות הינן לרב: בושה, אשמה, הגנה על האחר, חשש מפגיעה בתפיסת הערך העצמי.

חלקנו זוכרים וחושבים על הסודות כמעט כל הזמן וחלקינו הצלחנו לשים את אותם הסודות באיזו מגירה ולאחסנם שם בלי הצצה תכופה באותה המגירה ומחשבה על אותם האירועים/המעשים שבגינם נוצרו הסודות.

גם אם אין אנו חושבים רבות על אותם הסודות שאחסנו, בתקופות מסוימות בחיינו ייתכן ונזכר ונבקר באופן תכוף יותר את אותם הסודות. לרב זה יקרה כאשר יהיה טריגר בהווה שיזכיר לנו את אותם האירועים שבגינם נוצר הסוד.

חלק מהסודות הם סודות מודעים, שגם אם אנו לא חושבים עליהם כמעט הם נגישים לנו. חלק מהסודות, הם סודות גם מעצמינו. הם עברו הדחקה לתת המודע שלנו ורק במקרים של אירועים מסוימים או במהלך טיפול פסיכולוגי יעלו לתודעה ותהיה לנו גישה אליהם. כלומר מדובר כאן בסודות שהם גם סודות עבורנו והנפש שלנו לרב כלל לא רוצה לזכור אותם.

מתי אנחנו רוצים וצריכים לחשוף סודות

כאמור, חלקינו מצליחים לחיות לא רע עם סודות חיים שלמים. לפעמים לומדים כיצד להתנהל ולהקטין את אותם הטריגרים שמעוררים את הסודות, בין אם הסודות מודעים ובין אם מודחקים ואין לנו גישה אליהם. לפעמים החיים מזמנים לנו אירועים לא מתוכננים שמעוררים את אותם הסודות שחשבנו שאחסנו ומחייבים אותנו להיפגש איתם מחדש. לפעמים נוכל להיפגש איתם ואז לאחסנם מחדש, ולפעמים יהיה לנו קשה ואולי בלתי אפשרי לעשות זאת.

השיתוף בסוד לרב מקל מהעומס שאנו נושאים בלהחזיק את הסוד כל השנים בתוכנו. לרב, בשיתוף הסוד מול אדם קרוב שבוטחים בו, או במסגרת טיפולית מול מטפל שנוצר עמו קשר טיפולי משמעותי ובוטח, כאשר לא נשפט על אותו הסוד, נזכה לתחושה של תיקוף בגין החוויה שבגינה שמרנו את הסוד. דבר זה יאפשר שחרור של האנרגיה והנטל שאותם נשאנו לאורך זמן לצורך שמירת הסוד, ונחוש שחרור ממעמסה, מועקה, מאשמה ובושה. את האנרגיה שהושקעה בשמירת הסוד וכעת השתחררה נוכל להשקיע במקומות ובמישורים חדשים שיאפשרו לנו בין השאר התפתחות וצמיחה.


איילת שקד שילוני, עובדת סוציאלית קליני(MSW),